מאז החלת חוק חינוך חובה בעולם המתועש חלה התדרדרות משמעותית ביכולתה של יציבת האדם להתנגד לכוחות הכבידה.
אקסיומה: כל אורגניזם של חומר חי אינו יכול להתקיים על פני כוכב כל שהוא אם יציבתו או תצורתו אינה מסוגלת לקיים התנגדות מלאה ומושלמת לכבידת הכוכב.
המשמעות היא שכל התפתחות אבולוציונית נתונה למבחנה של הברירה הטבעית:
שורד את הכבידה, כן או לא ועד כמה.
מבחן כושר ההתנגדות לכבידה קודם למבחנים אחרים המקובלים על הכלל ,כמו מבחן החזק מול החלש בטבע,או כושר ההתרבות ,כפי שמיצבו הדארווניסטים בתודעתנו מאז נכתב הספר 'מוצא המינים'.
השלכותיה של קביעה זאת הנן מרחיקות לכת,ונוגעות לכל רובדי החיים. היא גם מעלה שאלה באשר לתקפותן של קביעות מדעיות לכאורה שאנו מקבלים ללא עוררין בבחינת נכס צאן ברזל של התרבות האנושית.
לדוגמא: האפשרות שהעלמות הדינוזאורים אינה תוצאה של פגיעת מטאור בכדור הארץ(אשר אין לה באמת עדויות גיאולוגיות תומכות) אלא עודף משקל עצמי וארגון יציבה-תצורה(מורפולוגיה) לא נכון אשר אינו מאפשר לאורגניזם להתמודד עם כוחות הכבידה, ועל כן נכחדו.
דוגמא2 :בתיאור התפתחות המין האנושי מקובל לחשוב שיצורי קדם-אדם מן הסוג הנאנדרטלי חיו במקביל לקדם-אדם אחר מן הסוג אוסטראלופיטיקוס. שני הטיפוסים הצטיינו בגודל מוח וכושר תפקודי דומה, הליכה על שתי רגליים ואגודל הפוך(לזה של הקוף) עם יתרון קל לניאנדרטלים מבחינת כוח שרירי וגודל, גם של המוח. אם כך מה גרם להיעלמותם של האחרונים? מהו שהעניק לאוסטרלופיטיקוס את היכולת להמשיך ולשרוד ולהתפתח להומנואידים עד ההומו סאפיינס-סאפיינס העכשווי? זו חידה שהמחקר המדעי קיבל אותה זה מכבר כשאלה לא פתורה.
תשובה: השונות של היציבה בין שני המינים, שונות המקובלת על כל האנתרופולוגים והארכיאולוגים, ומובחנת על פי תצפיותיהם. היחס הנכון בין גודל, משקל ותצורת היציבה של האוסטרלופיטיקוס אפשר להם להמשיך ולהתקיים עד שהוחלפו במוצלחים מהם-ההומו סאפייאנס .
מקובל לחשוב שהסיבה העיקרית להתפתחות האדם מן הקדם אדם נעוצה ביכולת להשתמש בכלים, ומאז אנו מחלקים את ההיסטוריה האנושית על פי תקופות טכנולוגיות של שימוש בכלים:תקופת האבן, עידן הברונזה,והעידן החדש של המהפכה התעשייתית.
מאחר שיציבת האדם לא השתנתה לכאורה באופן מהותי בהקשר של מורפולוגיה ותפקוד מאז תקופת האבן והברונזה, אנו מחלקים את ההתפתחות ההיסטורית לא על פי שימוש בכלים, אלא על פי ההתפתחות התרבותית שמלווה את השכלול בשימוש ומגוון הכלים שמלווים כל עידן, כמו תקופת הרנסאנס, ימי הביניים, ועידן הטכנולוגיה המודרנית.
השימוש בכלים כמאפיין התפתחותי מעמיד שני כלים כגורמי –על בהתפתחות האנושית: כלי נשק וכיסאות.
מחקרים אנתרופולוגיים שנעשו בסביבות אגם ליקי במוצא הנילוס מראים שלצד ציבורי עצמות של אוסטראלופיתיקוסים נמצאו גם ציבורי עצמות ירך של אנטילופה. הטענה היא שאוסטראלופיתיקוסים למדו להשתמש בעצמות הירך כאלות לציד חיות, ומכאן שהשימוש בנשק קדם ליכולת הדיבור. הטענה הכללית היא שפיתוח נשקים מתקדמים מינף יצירת טכנולוגיות חדשות בתחומי הכימיה, חרושת הברזל, הנדסת אנוש וכן הלאה- הינה טענה שגורה. דוגמא מובהקת לכך הינו תחום הארגונומיה, מדע שלא היה קיים כלל לפני מלחמת העולם השנייה, אך נוצר מתוך הצורך ללמוד את הממשק בין גוף האדם למערכות נשק מתקדמות וחדשות.
הכיסא הוא תוצר נוסף של נשק- הקשת הדו כנפית. חידוש ייחודי המופיע לראשונה בציורי סלע בהר הנגב מתקופת האבן. היא שונה מן הקשת הפשוטה שהייתה מקובלת באפריקה ומסופוטמיה ומופיעה בחבלי ארץ אלו רק כאלף שנה לאחר הופעתה של הקשת הדו כנפית בהר הנגב. ייחודה בכך שהיא מורכבת משלושה חלקים: שתי כנפיים בתצורת קרני היעל, מחבר גמיש בניהן, ומיתר מגידי חיה. הקרניים והמחבר מחוברים זה לזה בליפופים של חבלי-עור. הקשת הדו כנפית היא בעצם ראשיתה של הטכנולוגיה האנושית הנשענת על רעיון ושיטת ייצור. יתרונה הפך אותה לנשק מועדף על הקשת הפשוטה של ענף גמיש המחובר בקצותיו במיתר . יתרונה בכוח ירי ודיוק הפך אותה לראשונה לנשק צבאי במסגרת צבאה של ממלכת אשור, כמתואר בתגליפים מתקופת בית ראשון.
הכיסא מופיע לראשונה בציורי הפרעונים, כסמל של שלטון ובלעדיותו לשימושו של הריבון.
עד המאה ה13 לא היה הכיסא נפוץ באירופה, אך במאה השש עשרה, עם התפתחותה של חרושת העץ שלאחר הרנסאנס, הוא החל להיות חלק בלתי נפרד מן הריהוט הביתי.
עם החלת חוק חינוך חובה במרבית מדינות אירופה וארה"ב בסוף המאה ה-19 הפך הכיסא למוצר חייב בשימוש לכל אדם. תחילה ארבע שנים בלבד מגיל שש עד עשר, ולאחר מכן במתכונתו הנוכחית: שתים עשרה שנה מכיתה א' ועד בגרות, וסה"כ 15000 שעות ישיבה בכיתה. השימוש בכיסא לאורך מאתיים השנה האחרונות ללא אמצעים מתודיים של היגיינה לשמירת בריאות היציבה הפך את העקמת למחלה הנפוצה ביותר בעולם, שאפשר שהיא המקור למחלות חשוכות מרפא כמו סוכרת, סרטן, אסתמה וניוון שרירים. על כך ניתנו אזהרות של רופאים ופדיאטרים כבר בראשית המאה הקודמת, אך אלו הודחקו ו"הועלמו"
משום שחינוך יציבה של הקניית הרגלי ישיבה נכונים הינו יקר ובלתי אפשרי עד כה למימוש בין כתלי בית הספר הציבורי.
עקמת הינה סטייה מבנית של עמוד השדרה מציר ההתנגדות המרבי לכוח הכבידה.
סטייה זאת והפחתת כושר ההתנגדות לכבידה של הגוף האנושי יוצרת ירידה בכושר החיסוני, ולכך יש הוכחות רבות. מאמר זה בא לטעון שירידה בכושר ההתנגדות לכבידה הינה גם המקור לתופעות אחרות: ריבוי תופעה של הפרעות קשב וריכוז, אלימות והפרעות התנהגותיות, ריבוי תאונות וירידה חדה בפריון האישה. העקמת מועברת מדור לדור על ידי השפעת היציבה של האישה על תהליך ההיריון והיווצרות לא תקינה של עמוד השדרה של העובר, ושלא בהתאם לקוד הגנטי. על כך במאמרים הבאים.
